אל תשאירו דברים בבטן

או במילים אחרות: "תוציאו את זה".

"הקשר בין האולקוס, פצעים פתוחים, וכעס"

כמה פעמים שמענו שלא כדאי לנו לכעוס? כמה פעמים שמענו את המשפט "הזהר לא להתעצבן כדי שלא יהיה לך אולקוס"?

כמה פעמים שמענו שכדאי לנו לעבוד על מידת הכעס?

האם באמת מידת הכעס אינה רצויה? ואם היא אינה רצויה, מדוע היא קיימת, נבראה ונוצרה אם לא לטובתינו?

ומה הקשר בין הכעס והאולקוס? האם הסבתות דיברו שטויות?

הרי כל תכונה נבראה לטובתינו, לשימוש נכון בה, כל התכונות טבעיות וכל אחת מהן נמצאת בתוכינו במידה כזאת או אחרת.

בנו- בני האנוש, בחיות, בקופים, בשמפנזות, בכלבים, בתינוקות, קיימים רגשות כמו- קנאה, שנאה, רגשות של כאב, פחד, הנאה. כל התכונות חשובות ומכוונות אותנו לפעול למטרת השרדות. (אפשר לקרוא בהרחבה בספרו של צבי ינאי "מחשבות").

אז למה רגש הכעס אינו טוב אם הוא נוצר? האם לא משתמשים בו בתהליך האבולוציה?

האם תכונת הכעס הייתה מתפתחת מינקות אם היא לא הייתה כל-כך נחוצה וטובה לקיום שלנו? או להשרדות?

הרמב"ם אומר- כשעובדים על תכונה שאינה טובה לנו לכאורה, צריך לעבוד עליה עד הקצה, עד שהיא כמעט אובדת ומגיעה לקצה השני.

ורק כשהיא אובדת, מרגישים כמה היא חסרה, ואי אפשר בלעדיה, רק אחר כך- כשהיא חסרה לכאורה, ואי אפשר להתקיים בלי אותה תכונה לחלוטין, ניתן למצוא את אזור האמצע, דרך הקיפול לצד השני, הפס, בקפל שנוצר בקיפול, בדרך האמצע, זה הקו שאנחנו צריכים להגיע אליו.

זאת אומרת- כדי לשנות תכונה צריך לעבוד עליה עד הקצה, הקצה השני, להתקפל, וזה אפשרי וזה לא נוח, וזה קשה, ו-"זה לא אתם", אבל רק כך אפשר להגיע לתכונה הנרכשת החדשה הרצוייה לטובתינו, וזאת ה-"מתינות".

והרי אם היא נחוצה (תכונת הכעס), נרגיש בחסרונה, אז אפשר למתן את אותה תכונה ולעבוד עליה כדי שהיא תהפוך למתונה.

הכעס נוצר כדי לתפעל אותנו, כדי להניע אותנו, לפעמים כשאנחנו כועסים אנחנו מבצעים מה שלא ביצענו בשעת האדישות, לפעמים הצד השני רואה את הכעס ופועל, גם אם הוא היה אדיש למצב עד לרגע זה. כעס בחיות, מזהיר, מתריע מפני סכנה. נותן אותות אזהרה.

אז כעס יכול להפעיל כל עוד הוא לא מגיע מכאב עמוק שנשאר ואפשר לנווט אותו.

יש מקומות ומצבים שהאדישות לא יכולה להוציא אותנו מהם והכעס כן (בעיקר בענייני בירוקרטיה), הכעס במובן מסויים הוא "מניע". מניע לעשיה.

הכעס כן יכול להניע, כשהוא מתון, כשהוא במודעות, כשהוא בשליטה, כשאנו יודעים להרפות מיד עם סיום בצוע הפעולה.

כעס וכבד

מה הקשר לכעס ולכבד? או לכעס ולאולקוס?

או במילים אחרות מה לכעס, לכובד הרגשות או פגיעה בכבד?

לפי תרבויות רבות ובעיקר ביהדות, הכעסים מצטברים בכבד. כפי שכתוב במסכת ברכות: דף ס"א עמוד ב'- "כבד כועס, מרה זורקת בו טיפה ומניחתו". רש"י מבאר שם שהמרה זורקת בכבד טיפה מרה ומניחתו מהכעס. (מכאן הקשר של מר ומרירות )

הכבד הוא מערכת הסינון של הגוף וגם מערכת יצור ההורמונים.

אם אנחנו לא יודעים לסנן את מה שנכנס לנו לגוף ולנפש, פיזית ורגשית, אנחנו מכילים את הרעלים שהכבד לא יכול לשחרר, לא פיזית ולא רגשית, ולא יכולים לייצר את ההורמונים הנחוצים, אז נוצרת בעיה בכבד.

הכעס גורם לפגיעה בכבד, כן גם בגלל משחקי המילים, אנחנו תמיד צריכים לשאול את עצמינו איפה כואב לנו? ולתאר את התחושה, כבד? כואב בלב? צריך להרגע? להקליל?

ובמשחקי המילים:

לכעס יש משקל, הוא כבד, הוא כבד לנו בגוף הוא כבד לנו בנפש, הוא כבד לנו בלב, או בגלל שכבד לנו אנחנו כועסים, שוב מגיע עניין הביצה והתרנגולת, מה מגיע קודם?

ועכשיו כשהבנו מה הקשר של כעס וכובד וכבד,

מה הקשר לכעס ולאולקוס?

או הקשר של מערכת העיכול לכעסים?

כעס ממושך, מתח, סטרס ממשוך, אינם מועילים לגוף בשום דרך. הסטרס גורם לנזקים בקליפת המוח, בעיקר בסטרס ממושך. הסטרס מייצר קורטיזול מוגבר (ביותרת הכליה), המופרש גם במצבי טראומה וגורם גם לכאב שרירים ועייפות. קורטיזול מוגבר גורם להשמנה בטנית ונפיחות. במידה מסויימת הוא גם גורם נזק לכבד, ומשפיע על חילוף החומרים בגוף, הכבד אחראי על סינון הרעלים וייצור מיצי מרה לצורך עיכול ופירוק השומנים מהמזון לפני עיכולם בקיבה. אם הוא לא מתפקד היטב, הרי שגם מערכת העיכול משתבשת.

הכעס והסטרס מחוללים עוד נזקים גופניים בגוף שעליהם אכתוב במאמרים אחרים שלי.

כעס/ סטרס ומערכת העיכול

כשאנחנו כועסים/ או בסטרס, המערכת החיסונית מוחלשת, וכשהיא מוחלשת, החיידקים הנמצאים גם כך בגוף אינם מותקפים לא על ידי המערכת החיסונית המולדת ולא על ידי המערכת החיסונית הנרכשת, כי יכול להיות שמגיעים חיידקים ווירוסים חדשים שהגוף אינו מכיר אותם ולא נוצרו הנוגדנים שיכולים לתקוף את החיידקים שהם לא מכירים, ואין מערכת הגנה מספקת, רמת החומציות משתנה במערכת העיכול -זה המקום שמוצאים להם החיידקים החדשים מקום לנגוס ולהזיק.

וכן הם נוגסים במערכת העיכול כי הם נמצאים שם בכל מקרה אז למה לא להתפרץ לדלת פרוצה?

כך נוצר האולקוס,

וזה הקשר בין המוח- הכעס, והאולקוס.

והיכן מטפלים קודם?

בגורם הבעיה או בבעיה עצמה? אם נתקוף את החיידקים ונצליח להביס אותם, נטפל בפצע הפתוח, בכיב, בבטן, הרי שהצלחנו, לטפל בסמפטום ולא בשורש הבעיה, אבל אם לא נטפל בגורם הבעיה משמע ב-"שורש הבעיה", הרי שהבעיה תחזור.

בראי הארומתראפיה והשמנים האתריים, אנחנו צריכים לטפל במטרת העל הראשונה החשובה-

בסטרס, במחשבות האבודות, מה מציק לך? איפה כואב לך ברגש? אם אתם לא יודעים, אנחנו נמצא אותם יחד, זה לא תמיד מה שאתם חושבים. נטפל בכעסים ובצורך להרגע קודם כל.

נטפל בשינה טובה ומספקת בלילה שתיצור עירנות ולא תגרום לעייפות במהלך היום, למתח, מתח שרירים, ואחר כך לכאבים ועצבים ושוב לכעס הגורם לכאבים.

ישנן מספר אפשרויות לטיפול וכל מיני אופנים ואופציות טיפוליות בשמנים האתריים, המותאמים למקרה.

ע"י העברת אנרגיות למקום הנכון בעזרת שמנים אתריים, ע"י טיפול מקומי, ועל ידי הרחה, עיסוי מקומי, ע"י איזון תדרים ועוד. שילוב שמנים אתריים בשיטות שונות, בהתאם למצב ולצורך.

כדי להתאים את הטיפול ולדייק אותו, רצוי לפגוש את המטופל בפגישה אישית.

אבל קודם כל ולפני הכל, התחילו כאן:

אל תשאירו דברים בבטן,

הוציאו את הכאב מגופכם, דברו עליו, תכתבו לעצמכם, הנייר סופג הכל- זה מבריא, תתפרקו, אל תנגסו בלב, אל תשאירו כובד בגוף, אם צריך לכעוס תכעסו במידה, כדי שהצד השני יבין על מה אתם מדברים, כדי להוציא את המורסה מהבטן, כדי שלא תכאבו בפצעים פתוחים אחרים פיזיים.

אל תתנו לאף אחד לגרום לכם לכאוב, נסו בכל דרך להוציא את הדברים.

מי אמר שכעס מידתי הוא לא טוב?

כל הזכויות שמורות לחני רמז ©

ארומתרפיסטית מוסמכת ורוקחות טבעית

לטיפול מותאם אישית לחצו על הלחצן הצף וצרו קשר בווטסאפ.

כזה פשוט,

ניפגש.