להיות מלאה בעצמך

להיות מלאה בעצמי

להתחבר למקור האהבה, פרק 2 "בטיפול"- בעזרת השמנים האתריים (הדמויות שונו וטושטשו על מנת למנוע זיהוי)

היא הגיעה אלי שוב, הפעם מחייכת יותר, עיניה אינן כבויות ומצומצמות. עורה לא אפור כפי שהיה. יש בה חיים. משהו זרח בה. אפילו הצליחה לצבוע את שורשי שיערה – מאפור עצוב לחום רגוע המשווה לתווי פניה ניקיון שהשתלב טוב עם קווי האיפור העדין שעטתה על פניה.

זוכרת שבפגישה קודמת טענה לכאב שבלב בעקבות התנהגות בנה, שאלתי: "מה  תרצי לעשות כדי להפטר מהכאב הפיזי בלב?"

 "הכל" היא אמרה, "הכל", את השאלה הזאת אני שואלת בדרך כלל אם המטופל לא מוכן לריחות כאלה ואחרים  או לא מוכן לטיפול מסויים, כמו בליעה, מריחה, הדפה, אבל היא כל כך רצתה לפתור את בעיית הכאב הפיזי בלב שהייתה פתוחה להכל, וזאת נקודת פתיחה טובה לטיפול בו המטופל פתוח להכל.

קרדיט לשינוי- 40 יום (הסבר על 40 יום בפוסט אחר או בספר "איך החיים שלך?")

לאחר חודש שימוש בפורמולה שעוצבה בדיוק בשבילה אמרה: "יש קסם בשמנים האלה, יש קסם בקטורת, בריחות המיועדים לי שרקחת אותם את בעצמך, אני לא יודעת במה לתלות את הקסם הזה, בשמנים האתריים? בך? כמטפלת באנרגיות בשלב רקיחת השמנים? בהבנה? בקשב? בעיניים שהבינו? לא יודעת במה לתלות את הקסם הזה, יש משהו בבושם הזה שרקחת לי, בושם, אני קוראת לו, בושם ממקום אוהב ואני לא מצליחה להזכר את מה הוא מזכיר לי, אבל הוא מזכיר לי משהו, מזכיר לי משהו אוהב ממקור גבוה, ולמרות הסקפטיות שלי, אין לי כאב פיזי בלב. הכאב עבר. אני נושמת את הפורמולה אבל אני מריחה בושם, בושם מיוחד, הוא טוב לי, בושם העשוי רק לי ובשיבילי, כל כך אוהבת את הריח הזה, מי חיבר אותי לכוח עליון וכמה כוח יש בקטורת הזאת ובשמנים האתריים?" שאלה.

"אבל", היא המשיכה ואמרה, "למרות שהכאב הפיזי עבר, אני מודעת לזה שקיימת עדיין הבעיה שלא באה לפתרונה" היה לה קשה להביע את דעתה מבלי לדמוע, להתאמץ, להתאפק אבל להמשיך לדמוע, להסיט מבט ולהסתכל מעלה אבל לדמוע והמשיכה להסביר, "במילים אחרות התחושה היא שיש כאב, הוא קיים, הוא עדיין לא בא לפתרונו אבל הוא מאולחש, כמו לידה ואפידורל", כך אמרה. "מה האפידורל מאלחש את כאב הלידה, הכאב קיים אבל האפידורל מאלחש את מקור הכאב הפיזי במוח, כך גם אני מרגישה, אין כאב, כי הוא מאולחש, אבל הבעיה קיימת ולא באה לפתרונה, מתי תיפטר הבעיה עצמה". שאלה.

"רצינו להפטר מהכאב הפיזי בשלב הראשון כדי שתחשבי נכון" עניתי לה. "לפעמים האדם עצמו לא מבין את התהליכים הפנימיים שהוא עובר, אבל בהחלט היא עוברת תהליך של ריפוי הלב, ללא כימיקלים. אי אפשר לצעוד כשהרגל כואבת, אי אפשר לתת אהבה וחום ולהרגיש ולתת מבלי לרפא קודם את הכאב שבלב. אי אפשר לקבל בלי לתת, ואת לא תוכלי לקבל אם לא תתני, אמרנו שהגוף הוא צינור אחד, בו עוברות אנרגיות, או אהבה או שנאה. שניהם לא יכולים לעבור יחד בצינור אחד.

"ובכלל", המשיכה לשאול: "איך אפשר לקבל אהבה מלמעלה, הרי זה לא יספיק ולא יספק, איך אפשר להטעין את עצמי מלמעלה, והרי אני כל כך זקוקה לאהבה, כל כך פגועה מהאנשים שלא מכירים בטוב שהם מקבלים ממני, באלו המתעלמים, באלו שלא מתייסים, מאלו שהם לא מוקירים טובה למה שהם מקבלים ממני. ברוע, בהתעלמות שלהם ממני, בזה שהם מברכים את כולם בימי ההולדת ורק אותי לא, אלו שחגגתי להם, אלו שחוגגים בינם לבין עצמם, אלו שחוגגים לעצמם ביום ההולדת שלי למרות שתאריך הלידה שלהם הוא אחר ולא מברכים אותי, לא החלטתי אם הם רעים  או טפשים אבל בהחלט זה מעליב".

"זה יבוא לבד"  עניתי לה, "ברגע שתהיי שלמה עם עצמך, ברגע בו תעשי מה שאת אוהבת ותהיי מסופקת, את תרגישי את זה. לא תצטערי על אהבה של אף אחד, לא תחכי לאהבה של אף אחד,  יש בך הכל ואת נטענת כבר מלמעלה כדי לחדש את הכוחות.  ברגע שתהיי מסופקת מעצמך, לא תצטרכי לבקש מכולם אהבה, יש לך את האהבה הגדולה מלמעלה והיא זאת שתספק אותך, את תביני את זה בהמשך הדרך".

"זה נכון" אמרה, "התנתקתי ביודעין" הוסיפה, "התנתקתי מקשרים כי התאכזבי, התנתקתי מאהבות נכזבות כי התאכזבתי",

"אז נחבר אותך שוב",עניתי, קל הלתנתק, לוקח זמן להתחבר, זאת עבודה להתחבר מחדש.

עשה רושם שהיא לא הבינה בדיוק את פשר הדברים אבל התמידה בטיפול. הריחה 3 פעמים ביום את הפורמולה העשויה משמנים יוקרתיים המחברים לאהבה עליונה, בדומה לקטורת המיוחדת שהייתה טובה על הבורא ועשתה לו נחת רוח, בדומה לכהנים הגדולים שהקטירו קטורת על המזבח בבוקרו של כל יום, בקסם שזה עשה בעולמות עליונים גם כך ההתמדה עשתה את שלה גם אצלה.

ובאחד הימים היא הגיעה אלא ואמרה: "אני מרגישה  שאני מלאה בעצמי"

"מה זה אומר?" שאלתי אותה וניסיתי לתהות על קנקן השאלה והמשפט שהיא שלחה לאוויר. אני מיד הבנתי אותו, אבל רציתי שהיא תתרגם לי במילים שלה.

"אני מלאה", זה אומר – אני לא כועסת על אף אחד אם הוא לא בירך אותי ליום הולדתי, אני לא נעלבת מאף אחד. ביטלתי את פנקס התלונות שלי והדו"חות שלי שאני מסתובבת איתו, אמרה בהלצה.  אני כל כך שמחה ומאושרת מהמקום שאני נמצאת בו היום, אני עושה בדיוק מה שאני אוהבת, וגם אם הוא לא מתקשר, כבר לא כואב, כי זה שלו, כך הוא החליט, אלו החיים שלו. בחיסרון של אמא הוא זה שירגיש, אמא שדאגה, תמכה, עזרה, הדפה את כל השונאים, תחסר לו אמא.

שאלתי אותה אם היא מבינה שהיא כבר התחברה למקור האהבה, אהבה עצמית, אהבה לעולם, אהבת אדם, אהבה ושחרור שכל אחד יעשה כרצונו ויעשה מה שטוב לו זאת ההגדרה "מלאה בעצמי"- יש לי אותי, ואני לא צריכה אישרורים של אף אחד, לא צריכה לחכות לברכות או לגינוני אהבה של אחרים, אני אוהבת, בעיקר את עצמי כי אני מלאה בעצמי. ולא מחכה לאף אחד.

ופה מהמקום המלא בעצמך את יכולה לתת לאחרים, אי אפשר לתת לאחרים ממה שאין לך ואין בך, צריך להתמלא כדי לתת. אי אפשר  לתת מחוסר.

"להיות מלאה בעצמי", זה נשמע יומרני, שחצני ולפעמים מקומם את הצד האחר, "באיזו זכות את מרגישה מלאה בעצמך" שהרי אם את מלאה בעצמך אן לך מקום לאנשים אחרים אלא רק לעצמך,

ובכן זה ההפך הגמור בדיוק, ככל שאת מלאה בעצמך, יש בך מקום לאהבה ומכאן המקום לתת אהבה לאחרים, וגם לקבל ממקום שלם, בלי ציפיה לקבל כי אין לנו צורך באישרור של אחרים.

ומהמקום הזה, מהמקום הנכון הזה, האמיתי הזה, הנקי הזה והלא כואב אפשר לראות דברים אחרת, את התנהגות והתנהלות הבן, את התנהלות החברה מסביב מולך את התנהלות העולם בגדול ואת יכולה לתת מבלי הצורך לבקש ולצפות ולקבל. וההחלטה בהחלט תהיה שלך אם להמשיך ולתת באותו המקום, או להפסיק ולתת במקום אחר.

כל הזכויות שמורות לחני רמז ©

ארומתרפיסטית ורוקחות טבעית