מה בספר?

כתבתי ומחקתי  וערכתי מספר פעמים,

מתרגשת, כמו  לפני לידה.

זה הבייבי שלי, היצירה השלמה שלי.

קראתי אותה בפעם הראשונה מתחילתה ועד סופה במהלך יום שלם, ובסוף שאלתי את עצמי:

"אני כתבתי?"

מייל מהמו"ל:

חני שלום רב,

להלן חוות הדעת לכתב היד כפי שנעשה על-ידי הלקטורית: "שלומית ולר"

 שם הספר: "איך החיים שלך?"  מאת: חני רמז

סוגה: רומן / ספר יעץ | קהל יעד: נוער בוגר ומבוגרים |  מספר עמודים: 360| מספר מילים: 52,000

  כתב היד הינו רומן  / ספר ביוגרפי אישי על חיי המחברת חני. הסיפור נמסר בגוף ראשון מפי הגיבורה, אישה בוגרת שנתקלה בפיברומיאלגיה – דאבת שרירים ועקפה אותה. פיברומיאלגיה היא תופעה חדשה יחסית ועדיין לא יודעים איך לטפל בה. רוב הצוות הרפואי לא יודע כיצד להתייחס אליה, למעט אחד הרופאים, ד"ר הלפר, שגם מקשיב ומסתכל בה בעין אחרת, עין טובה, ומתעניין וגם באמת מבין את הבעיה ומנסה לעזור.

"…   נאלמתי ונעלמתי, כי הסוף נראה כל כך קרוב. כי נעתקו המילים מפי, כי עוקרים לי את ההורה האחרון שלי מהגוף, את אמא, וזה לא דומה לאף פרידה אחרת.  /  אין שום קורס שמכין אותך להיות חשוף ולא מוגן, ועדיין לא שמעתי על השתלת לב של אמא, מלאה ברגשות, באדם אחר. הוא לעולם לא יבין.  /  ואיך אסביר רגשות של אמא לאנשים חסרי רגשות של אמא שלי? זה כאילו להסביר טעם לאדם תתרן.  /  והיום, ברגע זה, אני מרגישה כמו אותה ילדה בת 4 ביום הראשון בגן, באותו מעון ילדים,  אני זוכרת את ההתנתקות מהבית ומאמא לכמה שעות, את הטעם המר.  /  אני זוכרת כל פינה בגן, את החלק בו היינו משחקים בבובות, והחלק בו היו פורשים מיטות מתקפלות ומבקשים מכל הילדים להרדם.  /   ואני, מאז וכל הזמן, לא נרדמתי אף פעם בצהריים, פשוט מצאתי לי זמן לחשוב, כמו היום. …"  גיבורת הספר, גדלה בבית עם הרבה חופש, חיפשה את עצמה כבר מגיל צעיר, התחתנה, ילדה ילדים, התגרשה ומממשיכה לשאול שאלות. היא מספרת על חייה, על קשריה עם משפחתה וכו'. הסיפור מחבר בין האשפוז של אמה, כמה זמן קודם לכן, לאשפוז שלה עצמה, בעקבות הכאב החריף- שהוא ההווה של הסיפור . במסדרון בית החולים, שם הכל צף ועולה, שם פגשה את ד"ר הלפר.

הטקסט כתוב בשפה שירית מעט והוא מחבר את הקורא לעולמה הפנימי והמעניין של המחברת. בצד העלילה, הוא מלווה בהרבה קטעי שירה ויומן המקשרים את הקורא לעברה של המחברת.

הרבע האחרון של הספר מלווה בקטעי מידע, מחקרים על התופעה וריפויה.

הטקסט עוסק בנושא חשוב, שאין עליו הרבה ידע בציבור. חשוב מאד להרחיב בידע זה עבור המתמודדים עם התסמונת השקופה והמרפאים וגם עבור הסביבה של החולים.

 כתב היד יפה וכתוב בשפה טובה. הוא מומלץ להוצאה מסחרית.

בהצלחה רבה, שלומית ולר, נובמבר 2019.

"חני שלום,

כתביך נמצאו מתאימים למהדורה המיועדת להפצה בחנויות הספרים…

 בהצלחה!"

"את משפטנית?" שאל אותי העו"ד אצל המו"ל…

"לא" עניתי לו. "אבל אני יודעת לכתוב כתבי תביעה נהדר, וגם זוכה"

"את באה מעולם הרפואה?" שאל שוב

"לא" עניתי לו שוב,

לא חשבתי שהוא צריך לדעת עלי כל כך הרבה.

אז הוא הרים את הספר ואמר: "זאת התזה שלך, זה הדוקטוראט" בהיתי בו וחשבתי… זה נכון. הבאתי תאוריה  עניינית פה והפרופסורים יושבים מולי קשובים ומרותקים….

" אני הולך הביתה ואני בטוח שזה לא יעזוב אותי כל היום ואני גם אשן על זה".

לאחר השיחה הארוכה בת ה-3 שעות בה דיברנו על הספר והוא ישב מרותק. חמוד הוא היה- ג'ינג'י  קירח וקשוב, אוהב לקרוא ספרים. ואני אוהבת שמקשיבים לי, אז סיפרתי לו על תקציר הספר לאחר שהלקטורית נתנה חוות דעת חיובית בהמלצה להוצאה מסחרית.

המו"לים אוהבים את הספר, אבל הם גם אוהבים כסף, ושוב, זה לא מסתדר לי, מטעמים הומניים. באתי עם אמירה לעולם הרפואה, לעולם היהדות, לעולם האיכפתי, האנושי. אני מדברת בספרי על קשרי נפש וגוף, מנטרלת הגבלים פיזיים ורוחניים ומביאה מחקרים המאששים את טענותיי. יושבת עם פרופסורים ומדענים ומציעה מחקר בתחום.

והנה הספר שלם וגמור.

הלקטורים מחמיאים.

אבל במקביל בגלל שזהו ספרי הראשון, הם מבקשים הון תועפות…"בואנה"…. רציתי לומר להם… "קח ת'ספר, תוציא אותו קודם לאור, תייחצן אותו כמו שאני עושה, תביא לעולם הרפואה ידע חדש, ואז תגרוף את הכסף, לא לפני… פשוט לא לפני"

זה לא מסתדר לי עם העולם הרגשי בספר.

מעבר לזה השיחות עם המו"לים הן מאוד מכירתיות, וזה מעליב, ואפילו משפיל. מישהו עושה עלייך כסף פה, את באה עם מוצר מוגמר ויש זאבים שמחכים לטרף ומבקשים כספים.

אף אחד לא מבטיח לך כיצד  מייחצנים אותך, אף אחד לא מבטיח לעשות עבודה קשה ולהעלות את המודעות להפוך את החברה לטובה יותר,

וזוהי בדיוק מטרת הספר.

ולכן, למרות המחמאות, הרוח נושבת לכיוון הוצאה במימון עצמי,

הספר יהיה תחת ידיי, ותחת אחריותי המלאה, אם אני עובדת עליו קשה עכשיו,

אין שום בעיה שאמשיך לעבוד עליו קשה ולהוציא לאור את דבריי.

לגבי ההורמון,

בנתיים למדתי רפואה טבעית,

ארומתראפיה ורוקחות טבעית,

חיפשתי את ההורמון המופרש מהעיניים וגורם לאמפתיה וסינכרון, גורם להתאהבות ומבריא ומרפא. הורמון זה הופרש עם  אותו המבט של אותו הרופא שהבריא אותי במבטו.

ומצאתי,

"ואני צינור לפלאי הבריאה, שעברו דרכי, בי הכשרתי את הכלי שלי"

מצאתי בצמחים את הצמח המבריא והמרפא, ומשחרר מהמוח את אותו ההורמון המופרש מהעיניים במבט איכפתי, אותו ההורמון המופרש במגע ומקל על כאב, אותו ההורמון של אם המפרישה את ההורמון בהניקה את בנה, וגורמת לה להתאהב בו יותר, את החומר שאנחנו מפרישים כשאנחנו מאוהבים, אותו החומר שמופרש במגע פיזי, ובשעת ביצוע אקט מיני גם.

אותו ההורמון הגורם לריפוי כל מחלה, לאהבה, אותו ההורמון המקל על מערכת העצבים ומקל על כאבי שלד שריר, פיברומיאליגיה וכל השאר.

זהו הורמון האהבה, הורמון היצירה, הורמון האיכפתיות והאמון והבניה.

מצאתי את הצמחים המיוחדים העוזרים להפרשת הורמון מיוחד זה, מקלים על כאב, והוצאתי סדרה משמנים אתריים וצמחיים המיועדים למי שסובל מכאבי שלד שריר, סטרס, קשיי שינה, בעיות עוריות, פיברומיאלגיה ועוד.

רוצים לדעת מהו ההורמון?

שווה לקרוא את הספר.